חי את החיים כאילו מחובר לו חוט ארוך והוא כמו בלון, מרחף לו אי שם, מסתכל על החיים מלמעלה. חי בתוך עולם משלו, מנותק. חי בתוך בועה שחוצצת בינו לבין העולם. יש את 'יושבי כדוה"א' שהאנרגיה הזו נהירה להם, אוהבים אינטנסיביות, דחיפות, יודעים להתארגן פה; ויש את הטיפוסים העדינים שנחתו כאן ושואלים 'מה זה הדבר הזה כאן?', 'למה התכוונתם?'. יושבי כדוה"א מובן להם, מכירים את השפה, יודעים להתמודד, יש בעיה נתמודד איתה, תמיד יש פתרונות. מי שאין לו את היכולת- יעשה תעופה למעלה- יתנתק ויעופף. לא יורד לאדמה כי זה כואב. כשהוא מתקרקע, פוגש את האדמה מקרוב- החוייה הראשונית היא דכאון. אוהב לראות את החיים מגבוה גבוה ואז הנוף רך ויפה מרהיב, לא רואים את ה"ג'יפה" של התקריב.

ל-Clematis מבט חולמני, 'אסטרו'. קשה להבין אותו, חסר קואורדינציה, קשיי קשב וריכוז, מועד לתאונות, נפילות, נתקל בדברים, שולחנות קירות. בוהה, איטי, שיכחה, חוסר שימת לב, חוסר ארגון, נטייה ל'קלמזיות', תאונות. ישנוני, לוקח לו זמן להגיב. כל הריחוף הזה חצי מטר מעל הקרקע בא כדי להמעיט את עוצמת החוויה עם הקרקע.

נכנס מהר מאוד לעולם הדימיון, אוהב לשקוע בפנטזיות, אוהב סרטים, ספרים, לבהות. מאוד יצירתי. יש לו תפיסה אמורפית, לא מדעית חותכת. חוש כיוון נוראי- הח'ברה של פיספוסים, נטייה לבלבול, שוכחים, הכל הולך להם לאיבוד… לא בפוקוס.

קשה להם להתעורר בבוקר, לא ממש אנשים ויטאליים, קשיים בתקשורת, מאוד פגיעים, מאוד רגישים, ל- Clematisקשה בקירבה ובאניטימיות, חולם בהקיץ וחי בעתיד, אינו מרוצה מחייו כפי שהם, האחיזה שלו במציאות העכשווית קלושה. ביניהם נמצאים אלו המרבים בשינה, או הנוטים להתעלף.

באך קרא לו "המתאבד המנומס" הוא לא נראה בדכאון אבל הוא בעצם בדכאון, המנגנון של הניתוק נוצר בעצם כי המציאות היתה קשה, מאכזבת, ולכן כל החיבור הרגשי שלו רעוע.

מצבי Clematis:

שינויים קיצוניים, מצבים שבהם אני מתקשה להבין, לקבל את המעברים. לדוגמה אחרי מדיטציה או תהליך הילינג. משהו משתנה, הקצב, החשיבה איטית, חוסר איזון בן גוף לנפש, באים לקום ויש חוסר יציבות…

יציאה אסטרלית מהגוף- קושי לחזור.

משפטי מפתח:

• מה שניתן לדחות למחר- נדחה למחרתיים.
• אלה שתמיד אומרים- 'אין בעיה' כדי לא ליצור חיכוכים, אך לא עושים דבר.
• לא קיימת בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה.

מנגנוני Clematis: מצבי ניתוק, בועה עד לקיצוניות.