Larch רואה עצמו פחות/נחות ביחס לאחרים, מסתובב עם תחושה פנימית של 'לא מסוגל', 'אין סיכוי שאצליח'. Larch חש תמיד שהוא לא מספיק, רגשי נחיתות, 'אני לא שווה', 'אני פחות מאחרים'… תחושת כישלון קבועה, חוסר בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך. אינו מאמין בעצמו, ביכולתו.

עובד על עקרון ההשוואתיות בינו לבין האחר, "הייתי רוצה להיות כמו….אבל בחיים לא אהיה".

האדרת הפגמים של עצמו: "איזה טיפש אני". זו לא הביקורת אלא החוויה שנותרת בי אחרי האמירה, ממעט לדבר, אם ידבר יספר במה הוא לא טוב.

שפת הגוף שלו שפופה. שלא לתפוס יותר מידי מקום. "לא נעים…!". 'לוקח' על עצמו דברים שממש לא קשורים אליו.

דימוי עצמי נמוך– נמצא אותו במקומות עבודה שאינם הולמים את כישוריו, מקום בו לא יכשל, משכורת נמוכה. תמיד יתפשר – "ממילא אני לא יכול יותר, ניקח מה שיש".

מקרין החוצה לסביבה – אני פחות!

מרגיש "אפס" ואז בגלל שבטוח מראש בכישלון מהסס להתחיל דברים חדשים וימצא תירוצים רק לא להיות במקום הזה. דבר שגורם כמובן לתיסכול רב מאוד.

יודע לפרגן אבל לא ממקום אמיתי אלא מהצורך להיות נחמד וטוב.

האנרגיה של Larch פסיבית. לא תופס מקום, חוסר ויטאליות, אנמי, חלש. דיבורו שקט, עדין.

כמה שאני יותר Larch אני פחות יכול שיאהבו אותי, כיוון שהפער נהיה קשה מידי בין הסלידה הפנימית לאיפשור להיות אהוב. רק כשאהיה אהוב בפני עצמי, מותר לאהוב אותי!!!!

Larch יושב על הפחד להצליח באמת ולכן הולך לכיוון של הרס עצמי. כל התנסות כוללת בתוכה את הפוטניצאל לכישלון. תינוקות מנסים שוב ושוב עד שהצליחו כלומר – זהו מנגנון לא מולד אלא נרכש בחיים. Larch הבין שעדיף לא לנסות.

הימנעות: Larch מאמין שאם ייקח על עצמו משימה- ייכשל, ולכן נמנע מראש. חוויית ההימנעות חזקה ביותר אצלו, חי חיים בינוניים. אם כבר הזדמנה הזדמנות, יחוש בהלה כל כך גדולה מכך שיכשל, שימצא דרך להרוס את זה.

מבחוץ יבואו מחמאות -זה לא נוגע בו, התאים ננעלו ממזמן, אין רצפטורים לקליטת החיובי.

יהיו גם טיפוסים שמחצינים הצלחה אבל בתוכם הם Larch.

זהו הטיפוס הקלאסי. בתוכנו יש תחומי Larch, לא משהו גורף אישיותי וגם מצבי Larch של חוסר ביטחון.

ילד Larch: תראו אותו בפעילות חברתית מהוסס, מאוד בצד, רוצה אבל לא מתנסה, חושש. תמצית נפלאה לבני הנוער, גיל ההתבגרות.