אדם שתמיד יש לו על מה להתלונן, לקטר, ממורמר. עסוק ברחמים עצמיים, רוטן על מה שהחיים והגורל זימנו לו. מלא טינה וכעס. מסתובב בתודעת קיפוח, קורבן ומסרב לקחת אחריות על גורלו, לקשר בין אירועים חיצוניים לתהליכים פנימיים. תודעת Willow אומרת- "אני תמיד אמור לקבל, וכל מה שנתנו לי הוא לא מספיק". גם לא יתן לאחרים, כי אף פעם לא מספיק לו.

אדם המלא ברחמים עצמיים באשר לאופן בו מתנהלים חייו, ומאשים בכך את כלם מלבד את עצמו. חסר את היכולת לראות את חלקו באחריות למצבו, מתמלא טינה כלפי אלה שמאשים ובכלל- אינו מצליח לראות את חצי הכוס המלאה. בעל אנרגיה קשה וגישה שלילית לחיים.

היללנים. בתפיסה שלו- אין לו מזל! מתייחס לסביבה דרך השוואה "כמה יש לו וכמה לי אין", כועס על החיים שלא הביאו לו מתנות ראויות. מלא בטענות, משדר סביבו דכדוך, "נאחסיות". מקטר ומקטר ולא עושה דבר. מרגיש תקוע ומחפש מישהו שישאר תקוע איתו, שיצדיק אותו, שיקטר איתו, חסר אנרגיה של עשייה. נתפס לקטנות, קטנוני, מלשין, הנודניק שיפנה לכל רשות ויריב על כל פיפס קטן שמגיע לו. לא יודע לפרגן. מאוד שקוע בעצמו, לא יכול מתוקף זה להשקיע בזולת. מלא במחשבות שליליות, הרסניות, חסר תקווה, "זה מה יש".

עשייה זרה לו, אין לו כוח או העזה לסמוך על עצמו. לא אסרטיבי, בטחון עצמי נמוך, סוג של אימפוטנציה. קושי אמיתי להישען על עצמו. מקטר ומקטר עד שמשהו פשוט יפסיק את זה. מאוד בריכוז עצמי, אני צריך צריך… אין לו את החופש לראות משהו אחר חוץ מעצמו, סוג של סוציומט, רואה רק את עצמו ולא את האחרים, לוקח עזרה כמובן מאליו, מגיע לו. לא לוקח אחריות. חסר חוש הומור לחלוטין! נהנה מאוד לסבול, "מת" על תפקיד הקורבן.

ילדים Willow: המלשינים- 'את יודעת היא אמרה עליך ככה וככה…'- כאילו נאבק לצדק, אבל בעצם צריך הכרה, שיאהבו אותו.

התנועה– אי-לקיחת אחריות! פסיביות, תקיעות וחוסר עשייה, פרצוף חמוץ, לא מחייך.

מצבי Willow: בכל מקום שבו אנו מתלוננים ולא עושים מספיק- שום צעד לשינוי, זה מצב Willow. למשל: זיקנה, משבר גיל המעבר- מרגישים שפספסנו את הפוטנציאל.

בקליניקה: יהיה מאוד קשה, צריך להפנות אותו לעצמו ולקחת אחריות, והוא מאוד יתנגד לזה.